<h1>סמ"ג לאוין סימן קנ"ד</h1>
<h2>דף פה:</h2>
ואין הגנב חייב מיתת חנק עד שיגנוב את הישראל ויכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים שנאמר והתעמר בו ומכרו, וחכמים שחולקין על רבי יהודה אומרים [ש]אפילו לא נשתמש בו אלא בפחות משוה פרוטה הרי זה שימוש(ו) (ע"פ רמב"ם גניבה פ"ט הל' ב'). גנבו ונשתמש בו ומכרו ועדיין הנגנב ברשות עצמו שלא הכניסו [ה]גנב לרשותו פטור, גנבו והוציאו לרשותו ונשתמש בו ולא מכרו או מכרו קודם שנשתמש בו או נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנוב כגון שמכר[ו] לאביו או לאחיו הרי זה פטור שנאמר גונב נפש מאחיו עד שיבדילנו מאחיו ומקרוביו במכירה (שם הל' ג' ע"ש). הגונב את בנו או אחיו הקטן ובעל הבית שגנב אחד מבני ביתו הסמוכין על שולחנו ומלמד תינוקות שגנב אחד מן הלומדים אצלו אף על פי שנשתמש בו ומכרו פטור שנאמר ונמצא בידו פרט לאילו שהיו מצויין בידו (שם הל' ה' ע"ש) כבר. אחד הגונב את הגדול או הגונב את הקטן בן יומו שכלו לו חדשיו בין זכר בין נקבה בין שהיה הגנב איש או אשה הרי אלו נהרגין שנאמר גונב נפש מאחיו מכל מקום, ואחד הגונב את ישראל או שגנב גר או עבד משוחרר שנאמר נפש מאחיו מכל מקום ואלו בכלל אחינו הם לתורה ולמצות, גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין חכמים פוטרין (ע"פ רמב"ם שם הל' ו'). ועיקרי הלכות אלו בפרק אילו הן הנחנקין.
<h2>דף פו.</h2>
כתוב בעשרת הדברות לא תגנוב, ותניא בפרק הנחנקין בגונב נפשות הכתוב מדבר לא תגנובו (ויקרא י"ט י"א) בגונב ממון [הכתוב מדבר] צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו, לא תגנובו כתוב אצל לא תכחשו ולא תשקרו דמיירי בממון ואין העניין מדבר בנפשות אבל לא תגנוב העניין מדבר בנפשות, לא תרצח ולא תנאף, אעפ"י שגם בממון מדבר העניין, לא תענה לא תחמוד, מכל מקום אם אינו עניין לממון שהרי כבר אמור תנהו עניין לנפשות כעין אותם הכתובים למעלה הימנו (ע"פ יראים סי' קע"ו וע"ש בתעפ"ר). וכן המוכר נפשות הרי [זה] בכלל לא ימכרו ממכרת עבד, ואין לוקין על שני לאוין הללו מפני שהן לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין שנאמר וכי ימצא איש גונב נפש וגומר ומיתתו בחנק (ע"פ רמב"ם גניבה פ"ט הל' א' ע"ש).
